לעשן, ירוק, לבד.

רגע הגילוי הוא הרגע הדרמתי של השינוי.

טדאם! אף אחד לא מטיח בכם אשמה! ולא אומר לכם "אתם חייבים שינוי" אלא אתם מבינים את זה ברובד הכי עמוק של הנפש והנשמה שלכם.

האסימון יורד מהראש אל הלב ואז אתם מתחילים לנוע גם אם אתם לא יודעים איך להתחיל.

זה בדיוק מה שקרה לי כשעצרתי את הרכב בצד, הפעלתי 4 וינקרים רק כדי לעצור לרגע לקנות מצית.

הבנתי שמשהו מנהל אותי וזה לא אני!

קיבלתי החלטה! התייחסתי לעצה של חברה ונרשמתי לסדנה לגמילה מעישון דרך קופת חולים כללית.

אני זוכרת שכתבתי מכתב פרידה לסגריה, לחברה הכי טובה דאז.

ממש נפרדתי ממנה, כתבתי לה שאני יודעת שהיא תמיד הייתה שם בשבילי ובזכותה אף פעם לא הייתי לבד.

סך הכל בתחושתי לא כיף להיות לבד.

זה קצת פסיכי לכתוב מכתב למשהו דומם אבל החלטתי שזה יותר פסיכי שמשהו דומם מנהל לי את החיים.

אז ניסיתי הכל, מה אכפת לי גם ככה בסופו של דבר קרעתי את המכתב וזרקתי אותו לפח (זה מה שעושים).

החלטה קיבלתי, ועכשיו הגיע הזמן ליישם! שזה הקטע הקשה!

כשעושים שינוי צריכים לקחת בחשבון שמרוויחים משהו ויחד עם זאת גם מפסידים.

הקטע הלא נורמלי של החיים, של הצד האנושי, הקורבני, שלנו, שלי בכל אופן, שתמיד נחשוב על מה אנחנו מפסידים! איך יתכן שאנחנו לא חושבים על מה אנחנו מרווחים מהשינוי? זו שאלה שממש רצה לי בראש.

וכאן הייתה העבודה שהייתי צריכה לעשות.

בכל רגע של שבירה, ביצעתי פעולות שהיו לי קשות, הרגשתי שאני נלחמת.

פעולות שגרמו לי להיות עם עצמי,

ולהלחם על ההחלטה שקיבלתי.

כח הרצון שלי כבר הפעיל את הלב שלי.

כך יותר יותר נכנסתי לעולם שהוא שלי מבלי להרגיש שאני לבד.

למדתי לזהות גווני ירוק לפי עונות השנה.

למדתי שאפשר לטייל בלעדיה בפארק הירקון.

הבנתי שאת אותו תהליך עשיתי בתחומים רבים בחיי.

המשמעת היא זו שנותנת את המשמעות.

וואו!